ס ד ק י ם , מה זה אומר לי? 

כיצד מבטאים הצילומים את גישתי, אליהם?

בעיני, המילה והמושג 'סדקים' חובקים כפל משמעויות:

האחת, רואה בחריצים המתקיימים ביקום – אפשרות לשינוי מחמיר, המאיים על עמידותו וצורתו החומרית שבטבע.  לגבול הצורני של הסדק יש פוטנציאל נבואי, לוט-בערפל המאיים על היציבות והביטחון באתני הטבע.  אי-וודאות זו, מערערת את שיגרת חיינו. היא סודקת את קירות ביתנו ; מנתבת את ערוצי הוואדיות במידבר; חוצבת בנקרות הסלע הגיריים ומשנה ברעידות הוולקניות האימתניות שלה את מפלסי הים, הקרחונים, האדמה...והחרדה.

המשמעות השנייה, מציעה התבוננות מטאפורית בסדקים.

אם סדק -מטפורי נתפש כמשהו 'שרוט', 'רעוע' או  'פגום', מן הסתם התוצאה תהא שווה: למשבר, לחולי...ולהתערערות.

אולם, התבוננות חדשה בסדקים, מציעה דווקא הזדמנות להציץ מן החוץ- פנימה, אל לב ליבו של הסדק ואולי לגלות אור בתוך האפילה, כזה המאיר ומעורר את כולנו להביט אחרת, במה שמרחיב, מעצים או מצמיח. 

בשיר 'חזקה מהרוח'- אומרות המילים: 

''...מתוך עולמות שבורים, היא צומחת, היא צומחת

לילות שלמים היא רוקמת כל מה שיקרה לה״  (קורין אלאל ואסתר שמיר)

והן נוסכות תקווה וכיוון לתוכניות ולחלומות הנרקמים במוח האדם ובכמיהותיו.

בימי קורונה אלו, שנת 2020, תחושת הפגיעות ואי-היציבות הקיומית, נותנות בנו סימנים.

הסדקים מתרבים ומתגלים ביחסי הרעות; במשפחתיות; בזוגיות; באמון האזרח במנהיגיו או במשברים ובאכזבות הנפשיות מעצמנו, ומזולתנו.

ליאונרד כהן , בשירו 'המנון' מציע לנו תפישה מרעננת ליציבות ,לאושר ולשלמות. הוא מבחין בסכנות, אולם, מציע להציץ דווקא, אל מה שמבליח מבעד לסדקים, לאור!

הוא, בדומה לתפישת ה״וואבי-סאבי״ של היפאנים, מציע לאמץ את הפגום, את השרוט ואת הנסדק ובעצם החיבוק הזה, לראות - שלמות חדשה, שלמות הנובעת מעצם איחוי השברים שהתנפצו. תיקון הישן, יוצר יופי אחר. יופי המוקיר את העבר ואת זיכרון ימי שברונו וחולשתו

גם היהדות מאמינה שבפעולת תיקון יש אנרגיה חומלת, מקרבת מיטיבה ומרפאה.

כמו שנאמר : ''אין דבר שלם יותר מלב שבור'', הרבי מקוצק.